ארץ ישראל התברכה ב- 30 מיני סחלבים המשתייכים ל- 11 סוגים. רוב המינים הללו גדלים בר גם בסוריה, בלבנון, ביוון, בתורכיה ובקפריסין. כמה מסחלבים אלה הם יפהפיים ושונים לגמרי מהסחלבים הטרופיים. הם יותר קטנים, גדלים בקרקע, שורשיהם אוגרי מזון בצורת פקעת או לעיתים קנה שורש. מערכת שורשים כזו מאפשרת להם לשרוד באקלים יובשני עם מספר חודשים ללא גשם. הם מלבלבים עם תחילת הגשמים, ולאחר הפריחה, מתייבשים ונכנסים לתרדמה במשך הקיץ וכאמור, ישובו ללבלב!
תפוצת הסחלבים בישראל נמצאת בעיקר לאורך שדרת ההר הגירנית: גליל, גלבוע, כרמל, שומרון ויהודה. אולם ריכוזים נמצאים גם במישור החוף, בצפון הגולן ובעמק החולה. סחלבי ישראל הם ים-תיכוניים להוציא את המין בן-חורש גדול (Epipactis veratrifolia) החודר למדבר לאורך בקע הירדן, במעיינות לחופי ים המלח ובערבה.
שני הסוגים הגדולים והנפוצים בארץ הם דבורנית Ophrys (9 מינים), וסחלב orchis (12 מינים). הפרח של דבורנית גדולה (Ophrys episcopalis) נבחר כסמליל האגודה הישראלית לסחלבים.
הסוג סחלב (Orchis) נפוץ בכל ארצות הים התיכון והוא חודר צפונה לאירופה ומזרחה לקווקז. הסחלב תועד לראשונה ע"י דיוסקורידס, רופא יווני מהמאה הראשונה לספירה. בשל הדמיון בין פקעות הסחלב לאשכים, ניתן לו שמו - orchis, שבלטינית פירושו אשך. במשך מאות שנים נחשב הסחלב כבעל השפעה על פעילות מינית וכגורם המשפיע על מין היילוד.
בניגוד לרוב פרחי הבר בארץ, לרוב הסחלבים המקומיים יש יחס הדוק בין מין הסחלב למין החרק המאביק אותו. כל המינים המקומיים מאובקים על ידי חרקים, אלה מבקרים בפרח והאבקניות (האיבר הזכרי) נדבקות אליהם, בביקור בפרח נוסף, האבקנית תידבק לצלקת הרירית (קצה האיבר הנקבי) וכך מתבצעת ההאבקה. במספר מינים (סחלב ריחני, סחלב קדוש) החרק המבקר מתוגמל בצוף עבור ביקורו, בסוג שפתן (Serapias) החרק מתוגמל בלינת לילה חמימה, אולם במינים אחרים החרק מרומה ואינו מקבל כל גמול עבור ביקורו. במיני הסחלב (Orchis) הרמאים, החרק מחפש מזון. במיני דבורנית (Ophrys) החרק מחפש זיווג.
פרח הדבורנית דומה בצורה, בצבע ובטקסטורה לדבורה נקבית ואף מפריש חומר בעל ריח (פרומון) נקבי המושך את הזכרים. אלה ממהרים להזדווג, וכשהתבררה להם התרמית, הפרח כבר הואבק, ועליהם לחפש "דבורה" אחרת. בשל כך נחשב פרח הדבורנית לאחד משיאי האבולוציה והתחכום בעולם הצמחים.
פרח סחלבן החורש (Cephalanthera longifolia) חסר הצוף, שותף בצבעיו עם הלוטם המרווני ואפילו מחקה את גרגרי האבקה. התוצאה היא חיקוי, ומאביקי הלוטם מאביקים גם את הסחלבן. למרות יופיים של חלק מסחלבי ארצנו, הם טרם הוכנסו לגידול על ידי חובבי הסחלבים בארצנו. תהליך הנביטה והקשחת הנבטים די קשה וארוך ודורש מיקרויזה (mycorrhiza) בין הסחלב לפטריה הגדלת איתו.
קיימות מספר קטן של משתלות באירופה אשר מתמחות במינים אלה.
העתקת סחלבים מן הבר אסורה על פי החוק! הוצאתם ממקומם הטבעי לגידול בגינה אינה כדאית, בגלל יחסי גומלין בין סחלבים לפטריות הגדלות יחד אתם. באין פטריות אלו הצמחים יתנוונו.
מצגות וקישורים על סחלבי ישראל: